האם פרוסות לחם נוטות ליפול עם החמאה כלפי מטה? / בלדד השוחי

אומרים שאם מפילים פרוסת לחם עם חמאה היא תמיד נופלת עם החמאה כלפי למטה. זה נכון מבחינה מדעית, או שזו סתם אימרה?


מקי


שלום מקי,

זה סוג של חוק-מרפי – אם הפרוסה תיפול כשהחמאה כלפי מעלה, חלק מאיתנו לא יהססו להחזיר אותה לצלחת ולהמשיך בארוחה. אבל אם הפרוסה נופלת עם החמאה כלפי מטה, אז יש לנו חמאה דבוקה לרצפה, ולכלוך דבוק לפרוסה, והרגשה כללית שהעולם מתנכל לנו.

אבל העולם באמת מתנכל לנו.

מה לא

 רוברט מת'יוס (מתוך אתר הבית שלו)   

קודם-כל, שיהיה ברור, ההשפעה האירודינאמית והבליסטית של מריחת החמאה על הפרוסה זניחה. אמנם החמאה הופכת את אחד הצדדים לכבד יותר, אבל שכבת החמאה לא שוקלת הרבה, ויש לה נטיה להיספג בפרוסה ולחדור למרכזה. וצודק מי שטוען שהאוויר זורם אחרת על-פני הצד היבש ועל-פני הצד המרוח, אבל ההבדל קטן מכדי להשפיע על המסלול הקצר של הפרוסה אל הרצפה.

למעשה, אם משליכים את הפרוסה בזווית ותנע אקראיים מגובה סביר היא תיפול לפעמים על הצד הזה ולפעמים על הצד האחר. החמאה לא ממש מזיזה לה. אבל מי משליך פרוסות בזווית ותנע אקראיים?

כאן נכנס לתמונה רוברט מת'יוס (Matthews) הזכור לטוב מהתשובה על היווצרותם של פלונטרים בחוטים. מת'יוס הוא כתב מדעי עם יופי של ראש על הכתפיים; יש לו חוש-הומור מפותח, הוא אוהב מתמטיקה ופיזיקה, ויש לו משיכה אדירה לשטויות. בדיוק הטיפוס שבלדד אוהב לארח על כוס-תה.

מת'יוס שם-לב לעובדה חשובה מאד: כשפרוסה מרוחה בחמאה נופלת, היא בדרך-כלל נופלת משולחן או מצלחת (לפעמים גם מהשיש), והיא כמעט תמיד מתחילה את המסע שלה כשהחמאה מרוחה על צידה העליון.

פיזיקה של טינוף ידוע מראש

 למעלה: מרחק קטן = גלגול איטי. למטה, מרחק גדול = גלגול מהיר   

כדי שהפרוסה תיפול מהשולחן, מישהו צריך להביא אותה למצב בו מרכז הכובד שלה נמצא מעבר לשפתו. ברגע שזה קורה, הפרוסה תתחיל להתגלגל מהשולחן עד שהיא תפגע ברצפה. המהירות בה היא תתגלגל תלויה במרחק ההתחלתי של מרכז הכובד שלה משפת-השולחן, והזמן בו היא תתגלגל תלוי בגובה השולחן.

אם הפרוסה תספיק להתגלגל יותר מתשעים מעלות, אבל פחות ממאתיים-שבעים מעלות, היא תפגע ברצפה בזווית שתגרום לחמאה לנחות כלפי מטה. אני לא אטריח אותך בחישוב המלא (תוכל לבדוק את האתר של מת'יוס אחר-כך), אבל בהנחה שהשולחן בגובה סביר (יותר מאורך הפרוסה ומתחת לשלושה מטרים), אחוז גבוה מאד מהמקרים יסתיים בטווח הגלגול הזה.

הפרוסה בדרך-כלל נופלת כשהחמאה כלפי מטה. זו לא סתם פאראנויה. זו עובדה.

מה לעשות?

 הצילו את החמאה, תנו זץ לפרוסה   

מת'יוס ממשיך להראות שהסיבה האמיתית לכל זה היא עצמת הכח האלקטרומגנטי, עצמת כח-הכבידה, ורדיוס בוהר (הקובע את גודלם של אטומים), ושכל-זמן שאנחנו מניחים שהיצורים המורחים את הטוסט הם יצורים דו-רגליים ושיש להם ראש שנמצא למעלה, חוקי היקום הבסיסיים ידאגו לכך שהפרוסות שלהם יפלו בצורה הכי מרגיזה.

זה אולי נשמע כמו פאראנויה, אבל זו האמת - היקום עצמו מתנכל לנו.

אבל עד שמישהו יצליח לעשות יקום טוב יותר, יש פתרון חלקי. הסיבוב של הפרוסה באוויר תלוי גם במהירות בה היא נדחפה מעבר לשולחן. במהירויות נמוכות, זה לא ממש משנה, אבל מהירות שעולה על 1.6 מטר לשניה יכולה לתת לך סיכוי משמעותי לרצפה נקיה יותר.

אז בפעם הבאה שאתה מבחין בפרוסה שעומדת להישמט לרצפה, פשוט תן לה מכה עצבנית. יכול להיות שהיד שלך תתלכלך, יכול להיות שתמרח את הפרוסה על איזה קיר, ויכול להיות שתעיף עוד כמה דברים מהשולחן, אבל אתה תגביר את הסיכויים של הפרוסה לנחות על הגב.

שבוע טוב, ובהצלחה,
בלדד השוחי