ומדוע "הירדמותם" של איברים אינה קשורה למחסור דם, אלא דווקא לבעייה במערכת העצבים. לכם יש שאלה - לבלדד השוחי את התשובה
בלדד היקר, אני קורא קבוע במדורך כבר הרבה זמן
ולבסוף קיבלתי תושיה והרי שלחני שאלה:
איך קורה שהרגל או היד לחילופין "נרדמת"?
או נגרמת תחושת "נמלים"
אני יודע שזה קשור להמעטת הספקת הדם לאיבר אך מדוע נגרמת התחושה המוזרה והמעצבנת?
אשמח לתשובה
רועי
רועי היקר,
אברים לא "נרדמים" משום שלא מגיע אליהם דם, ואתה יכול לבדוק את זה בקלות: בפעם הבאה שהיד שלך "נרדמת" נסה למשש אותה בעזרת היד השניה. אפילו אם אתה לא יודע למצוא את הדופק עדיין תוכל להרגיש שהיד חמימה למגע, וחום הגוף שלנו תלוי לחלוטין בזרימת הדם.
זה לא אומר שלתחושות עליהן אתה מדבר אין קשר למחזור הדם. דווקא יש קשר, אבל הוא מורכב יותר משרוב האנשים חושבים, והוא קשור למערכת האחראית על תחושות באופן כללי - מערכת העצבים.
ולבסוף קיבלתי תושיה והרי שלחני שאלה:
איך קורה שהרגל או היד לחילופין "נרדמת"?
או נגרמת תחושת "נמלים"
אני יודע שזה קשור להמעטת הספקת הדם לאיבר אך מדוע נגרמת התחושה המוזרה והמעצבנת?
אשמח לתשובה
רועי
רועי היקר,
אברים לא "נרדמים" משום שלא מגיע אליהם דם, ואתה יכול לבדוק את זה בקלות: בפעם הבאה שהיד שלך "נרדמת" נסה למשש אותה בעזרת היד השניה. אפילו אם אתה לא יודע למצוא את הדופק עדיין תוכל להרגיש שהיד חמימה למגע, וחום הגוף שלנו תלוי לחלוטין בזרימת הדם.
זה לא אומר שלתחושות עליהן אתה מדבר אין קשר למחזור הדם. דווקא יש קשר, אבל הוא מורכב יותר משרוב האנשים חושבים, והוא קשור למערכת האחראית על תחושות באופן כללי - מערכת העצבים.
רד לי מהעצבים
פרסום
הכל מתחיל מזה שאחד העצבים נתפס בין שני עצמים נוקשים, בדרך-כלל בין עצם של הגוף למשהו כמו פינה של שולחן או משענת של כסא (או אפילו עצם אחרת). יש כמה עצבים שנמצאים במקומות מועדים לפורענות מהבחינה הזו - כמו העצב שעובר במרפק ואחראי על התחושה באמה ובכף-היד, או העצב שעובר בירך ומאחורי הברך, או זה שעובר בבית-השחי.כשעצב כזה נצבט זרימת הדם הפנימית שלו נפגמת. שים-לב, לא מדובר כאן על אספקת הדם ליד או לרגל, אלא רק על מעבר הדם בתוך העצב עצמו. כשעצב לא מקבל דם אין לו אספקת חמצן, אין לו אספקת מזון ואין מי שיפנה ממנו את הפסולת שהוא מיצר. רופאים קוראים למצב כזה "איסכמיה", אבל אני בטוח שאתה לא זקוק לשמות מפחידים כדי להבין שעצב לא יכול להמשיך לתפקד ככה.
בשלב הראשון העצב הופך רגיש במיוחד - מין תחושה "מזמזמת" כזו. זו כנראה הדרך של הגוף להסב את תשומת-לבנו לחסימה, וברוב המקרים זה אפילו עובד. אבל לפעמים אנחנו לא שמים-לב והעצב ממשיך לרעוב לדם, ואז הרגישות שלו והיכולת שלו להעביר מסרים עצביים הולכת ופוחתת.
עצב מקולקל
אחרי כעשר דקות התחושות שעוברות דרך העצב הפגוע מתעמעמות בצורה משמעותית. אחרי כעשרים דקות אנחנו לא מסוגלים להרגיש דרכו שום-דבר חוץ מכאב, ואפילו את זה רק בקושי. זו התחושה העמומה של אבר "רדום". אחרי כשלושים דקות אין לנו אפשרות לשלוח דרך העצב הוראות והאבר ה"רדום" הופך למשותק.
אם אנחנו מסירים את החסימה תוך פרק-זמן סביר, זרימת הדם בעצב מתחדשת ואחרי כחצי-דקה הוא מתחיל להתעורר. בשלב הזה העצב נמצא במצב רגיש במיוחד והתקשורת עוברת דרכו בצורה לא אחידה. כל גרוי זעיר גורם לו לפלוט שצף של אותות, חלקם חזקים מדי וחלקם חלשים מדי. זה מרגיש כמו הרבה מחטים זעירות, או כמו קן של נמלים שמתרוצץ עליך. רופאים קוראים לתחושה הזו בשם "נימוּל".
התחושה הזו יכולה להיות מאד לא נעימה, אבל היא מעידה על-כך שהעצב מתאושש - וזה הרבה יותר טוב מהאפשרות האחרת, נכון? זכור את זה בפעם הבאה שהנמלים מגיעות. אולי אפילו תגיד להן תודה.
שבוע טוב,
בלדד השוחי
אם אנחנו מסירים את החסימה תוך פרק-זמן סביר, זרימת הדם בעצב מתחדשת ואחרי כחצי-דקה הוא מתחיל להתעורר. בשלב הזה העצב נמצא במצב רגיש במיוחד והתקשורת עוברת דרכו בצורה לא אחידה. כל גרוי זעיר גורם לו לפלוט שצף של אותות, חלקם חזקים מדי וחלקם חלשים מדי. זה מרגיש כמו הרבה מחטים זעירות, או כמו קן של נמלים שמתרוצץ עליך. רופאים קוראים לתחושה הזו בשם "נימוּל".
התחושה הזו יכולה להיות מאד לא נעימה, אבל היא מעידה על-כך שהעצב מתאושש - וזה הרבה יותר טוב מהאפשרות האחרת, נכון? זכור את זה בפעם הבאה שהנמלים מגיעות. אולי אפילו תגיד להן תודה.
שבוע טוב,
בלדד השוחי
